"איך הזוג הטרי שלכם? מאושר? טוב להם?"
יש לכם תשובה לשאלה הזאת?
– בחצי השנה הראשונה, בודאי שכן: זוג מדהים. מאושר, בעננים, זוג מהספרים ממש.
ומה כעבור חמש שנים? ושמונה? ושמונה עשרה? הם עדיין נוצצים? מרחפים מאושר?
סביר להניח כי המערכת הזוגית עברה לדימויים מסוג אחר:
"חיים בשלום". "מבינים אחד את השני". "חושבים באותו ראש",
"שמחים ומאושרים שיש להם אחד את השני". "היום הקשר עמוק מתמיד".
ותמיד יש את ה"אבל, ……" וכמספר הזוגות, כך מספר האפשרויות לסיומים של המשפט .
חיי נישואין הינם עסקת חבילה מרתקת ביותר.
ישנה מערכת היחסים הגלויה, המודעת מעל פני השטח,
ויחד עם זאת מתרחשת שם מערכת יחסים נוספת, תת מודעת, ושקטה
המשפיעה על כל המערכת בצורה עמוקה.
המערכת הנסתרת הזו כוללת 'חוזים בלתי כתובים'.
הסכמות שבשתיקה, חוזי 'תן וקח', ומערכת השוואות מסועפת, הידועה רק ליודעי חן במשפחה…
אחד הנושאים הבלתי כתובים, הוא "אשראי פתוח או מנוצל".
אשראי במערכות יחסים
בני זוג החיים יחד זה לצד זו, נדרשים להתמסר האחד לצורכי זולתו.
כל אחד אמור לתרום מעצמו, מהרצונות ומאוויים שלו,
מהכוחות והיכולות, מזמנו הפנוי או העמוס, ומרצונו הטוב למען רווחת השני.
בואו נציץ לרגע לעבר מיכל שילדה למזל טוב את בנה החמישי.
היא שוהה כעת למשך שלושה ימים בבית ההחלמה
ומנחם בעלה מטפל בילדים בבוקר ובעת שהם שבים מהחיידר ומהגן.
מנחם מרגיש שהוא מתמסר, משקיע, ונותן את כל כולו לילדים,
הרבה מעבר למה שהוא רגיל ואולי אפילו מסוגל.
משום מה, בהרגשתו, הוא עושה זאת למען אשתו.
כדי שהיא תוכל לנוח בשלווה ולאגור כוח לגידול העולל הקט.
מיכל, לעומת זאת מרגישה, שמאחר והיא זאת שעושה את זה בכל יום,
ללא קבלת הכרה או תגמול, 'מותר לו קצת להתאמץ ולטפל בילדים שלושה ימים. לא יקרה לו כלום'.
למיכל יש 'אשראי פתוח' אצל מנחם, בתת ההכרה שלו.
וכרגע יורדים משם סכומים ניכרים של אשראי.
היא מנצלת עכשיו רזרבות רגשיות שיש לו, רזרבות שאינן בלתי מוגבלות.
מיכל איננה מודעת כלל וכלל שהיא מנצלת אשראי במרץ.
בעיניה מתרחש פה תסריט רגיל, נורמטיבי לחלוטין וכזה שאינו דורש תשלום מיוחד.
במוקדם או במאוחר מגיע הרגע הזה, שמיכל חוזרת לתפקוד חלקי,
ומבקשת מבעלה משהו שכבר מעבר ל'רזרבות האשראי' שיש לה אצלו.
בקשתה הלגיטימית כשלעצמה, גורמת לו להתפרץ/להתמרמר/להרגיש מנוצל/או כל תגובה עמוסה-רגשית אחרת.
מיכל לא מצליחה להבין, מדוע הוא מגיב בצורה דרמטית ולא נעימה. מה היא כבר ביקשה?
בסך הכל חזרה אתמול מבית ההחלמה ולא ישנה כמעט בלילה. למה הוא מגיב בחוסר סבלנות?
והתשובה היא, כי היא ניצלה את כל האשראי שהיה לה.
כעת הוא זקוק לזמן על מנת למלא את מצבר האשראי מחדש.
נפנה משם לנחמה החוזרת לביתה שמחה ומרוגשת:
ההנהלה הכריזה על בונוס מיוחד לעובדות – גיבושון של יומיים מפנקים בבית הארחה בצפת.
אין לה ספק שפנחס בעלה ישמח מאד.
רק אתמול הוא אמר לה שהיא חייבת להקפיד יותר על תזונה טובה ואיכותית,
ולא להתקיים מנשנושים בין לבין.
רק כך יהיה לה כוח לעמוד בעומס המטלות השוחקות.
אבל פנחס מהרהר ומתכנס מעט, כששומע מה מצפה לו.
מיד עולה בזיכרונו השבת הזו שנחמה נסעה עם אחיותיה לבית חלקיה,
והילדים שהעלו חום כמובן. כל הניסים מתרחשים כשאמא לא נמצאת.
הוא מרגיש שזה כבר יותר מידי. השבת הזו ניצלה את כל מאגרי הסבלנות שלו,
ולא נשאר לו מאום במגירת האשראי. אין שם כרגע צ'יק פתוח ששמו 'חופשה לאשה'.
ומכאן קצרה הדרך לחוסר הבנה הדדי.
האם חשבתם שרק הגבר מחזיק במגירת אשראי? לא ולא.
גם האשה מחזיקה במשהו דומה. תת הכרתי. לא מודע לחלוטין. אבל קיים.
קחו לדוגמה את צבי. צבי הוא אברך לשם ולתפארת.
לומד שני סדרים, מקפיד על תפילה בזמן, ואוהב להקדיש מעתותיו לעזרה וסיוע לעמותת החסד השכונתית.
בערב למשל, הוא מסייע למזכיר העמותה לנסח מכתבי התרמה,
או משוב תודה לתורמים, בעטו ברוך הכישרון.
יש והם מתכננים כיצד לארגן מכירה שכונתית זולה לערבי חג, ועוד כיוצא בו וכדומה לו וצרכי עמך מרובים….
ואלישבע אשתו מאפשרת את הפעילות המדהימה הזאת.
למרות שזה לוקח מזמנו בערב, ובעצם גם מזמנה, היא תורמת לו מהאשראי הפתוח, ומפרגנת בלב שלם.
כל כך היא מפרגנת ומאפשרת, שהוא מתפלא מדוע הפעם היא מחמיצה פנים
כשהוא מספר לה בהתלהבות על מיזם חדש, נוסף, שהוא יזם, הגה ומנסה להוציא לפועל לרווחת נזקקים.
עד כאן, היא מרגישה. האשראי נוצל עד תומו, ואין יותר רזרבות שם.
וכשאשה נכנסת למינוס, זה נראה ובעיקר נשמע לא טוב….
בואו נעצור לרגע וננסה להבין, מאין נוצר האשראי הזה?
לכל זוג יש חוזה זוגי נסתר. בחלקו הוא מודע לבני הזוג, ובחלקו העיקרי הוא איננו מודע.
בתחילת הדרך המשותפת נחתם ביניהם בסתר, בלי שיידעו זאת אפילו הם עצמם, חוזה זוגי.
סעיפי החוזה מפרטים מה כל אחד מהם יתן, ומה יקבל במערכת היחסים הנרקמת ביניהם.
הוא כולל גם חלוקה של תחומי אחריות.
הוא נחתם ונסגר בלי עורך דין, וללא שיקול דעת מודע, כפי שראוי לעשות בחוזה.
הוא נוצר באמצעות כל המסרים הגלויים והסמויים, המילוליים והבלתי מילוליים,
המועברים בין בני הזוג בחודשי הנישואין הראשונים.
הבסיס, המצע, עליו מתפתח החוזה העלום הזה,
הוא כמובן החינוך ההורי והסביבתי שקיבלו בני הזוג מאז שחר ילדותם.
'גבר לא מכין ארוחת ערב'. זה סעיף שקיים בטיוטה של הבעל,
המבוסס על החינוך שקיבל בבית, כשהאם הייתה תמיד זו שהאכילה והשכיבה את הילדים בערב.
'לאשה אסור להתלונן כשבעלה מאחר'. יתכן שהסעיף הזה מופיע דווקא בטיוטה של האשה, לשמחת בעלה.
הסעיף נוצר עוד בימי ילדותה, כשאביה היה לומד עד השעות הקטנות בלילה,
ואמה נשאה את הנטל בשמחה ובהערכה לבעלה.
וכך נוצר האשראי.
הגבר יודע, מתוקף החוזה הנסתר, מה עליו לתרום לאשתו,
מתי להירתם לעזרתה, ומתי לצפות להבנה ולהקלה.
גם כאשר קורה, ואשתו חורגת מעט מה'מוסכם' הסמוי,
הוא פותח בשבילה אשראי בחשבון הכמוס, ומעניק לה ממנו ברוחב לב.
זאת בתנאי, שלא תגזים. אם היא מושכת יותר ממה שקיים, זה כבר לא עובד.
הנדיבות נעלמת, והבעל מנופף בחוזה הנסתר, ומבקש/דורש/מצפה שאשתו תחזור ל'תלם' ותעמוד בכללים הבלתי כתובים.
וכך גם האשה.
גם היא יודעת מה היא אמורה לתת ומה לקבל.
והיא מוכנה לאפשר חריגות, ו'משיכות מהחשבון' מעבר למה ש(לא) סוכם. עד תקרה מסוימת.
מכאן ואילך, היא תפתח מרמור ותתחיל לתבוע את קיום ההסכם הנסתר.
לאחר שהבנו מה קורה בינינו, זה הזמן להעלות את החוזה למודעות, ולשאול את עצמנו:
מה אני מאפשר/ת לשני ועד כמה, בתחום הכלכלי?
עיסוק בשעות הבוקר? הצהריים? הערב? ערבי שבתות וחגים?
תקופת בין הזמנים? קשר עם חברים/קהילה/סביבה? קשר עם הורים?
מתי זה נוצר, החוזה הזה, הציפייה הזאת? האם זה מוצדק?
עד כמה גדול האשראי שאני מוכנ/ה לתת לחריגות וליציאות מההסכם?
מה קורה כשהאשראי נגמר? איך נודיע אחד לשני שהאשראי עומד להסתיים? ובעיקר, איך נחדש אותו?
התשובות לשאלות אלו אינן קלות כלל ועיקר. הן כוללות הרבה נכונות להסתכל לעצמנו במראה,
לבדוק את החיים שלנו, ומזמנות הזדמנויות רבות לשיפור ושינוי באינטראקציה הזוגית שלנו.
אם ביצעת את כל האתגרים בהצלחה
תקבלי גישה להשתתף בחינם
במפגש זום שיגלה לך סודות
על הבנת תהליכי המחשבה של האחר.
מתעניינת בלימודי מורפולוגיה
אבחון תווי הפנים ושפת הגוף?
