למה אנחנו נלחמות בבעיות שלא קיימות?

האם קרה לך פעם שדמיינת תרחיש שלם בראש,

התעצבנת על מישהו בגלל משהו שהוא "בטח יגיד" או "בטח חושב", ובסוף גילית שזה בכלל לא היה קשור למציאות?

זה מדהים לראות כמה אנרגיה הנפש שלנו משקיעה ב"קרבות" פנימיים מול תרחישים שקיימים רק אצלנו בראש.

רוחמי, תלמידה שלי, שיתפה אותי לא מזמן במשהו דומה.

היא סיפרה לי שכל פעם שהיא הייתה צריכה לבקש משהו מהמנהלת שלה, היא הייתה עוברת שעות של "הכנה למלחמה".

היא הייתה מריצה בראש את כל התגובות השליליות שלה, את הדרך שבה היא תגיד "לא",

ואת כל הטיעונים שהיא תצטרך לשלוף בתגובה.

היא הגיעה לשיחה כשהיא כולה מתוחה, מגוננת, מוכנה לקרב.

ואת יודעת מה היא גילתה? שהמנהלת שלה בכלל לא היתה במקום הזה.

כשהיא סוף סוף ביקשה, היא ענתה בטבעיות, וכל המתח שהיא אגרה שעות קודם לכן היה מיותר לחלוטין.

למה אנחנו עושות את זה לעצמנו?

לפעמים, המוח שלנו מנסה להיות "יותר מדי יעיל".

הוא מנסה לחסוך לנו הפתעות על ידי זה שהוא בונה תרחיש גרוע מראש.

אבל המחיר שאנחנו משלמות –

החרדה, העייפות, הריחוק שנוצר בגלל הגישה המגוננת שלנו – הוא מחיר יקר מדי.

בעולם הפסיכותרפיה אנחנו לומדות להפריד:

מה כאן עובדה (מה קרה בפועל)

ומה כאן "הסיפור" (מה אני מדמיינת שיקרה).

כשאנחנו מצליחות להניח את הסיפור בצד ולהישאר עם העובדות, אנחנו פתאום מגלות שיש לנו הרבה יותר מקום לנשימה,

ופחות מלחמות מיותרות.

אני מזמינה אותך לבחון את זה השבוע:

בכל פעם שאת מרגישה שהמתח עולה בגלל מחשבה על מישהו או על סיטואציה, תעצרי ותשאלי את עצמך:

"האם זה משהו שבאמת קרה, או שזה תרחיש שהטייס האוטומטי שלי בנה כרגע?"

לפעמים, המודעות הזו היא כל מה שצריך כדי להפסיק את הקרב עוד לפני שהוא התחיל.

תפסת את עצמך ב"סרט" כזה השבוע?

אשמח לשמוע ממך.

להתראות,

שיינדי אייזנבך

מנהלת מכון שי, ביה"ס להשכרה מתקדמת לאבחון, ייעוץ וטיפול

'אני רוצה להצטרף לקהילת 'הצצה אסטרולוגית'