הטייס האוטומטי של הרגשות

את מכירה את הרגע הזה שבו את מגיבה למישהו קרוב,

ובתוך שנייה את כבר נמצאת בתוך ויכוח או תחושת תסכול,

ושואלת את עצמך – רגע, איך הגעתי לזה בכלל?

אנחנו הרבה פעמים מדברות על הצורך בכלים מדויקים לרגעים של קושי.

אבל היום אני רוצה רגע לעצור ולהתבונן במה שקורה הרבה לפני שהקושי מתפרץ,

באמצעות סיפור ששיתפה אותי תלמידה שלי, חנה.

חנה סיפרה לי ששנים היא חיה בתחושה ש"האנשים סביבה לוחצים לה על הכפתורים".

בכל פעם שבעלה היה משמיע הערה קטנה על סדר בבית, חנה הייתה "קופצת". היא הייתה עונה בטון תקיף, מתגוננת,

והשיחה הייתה הופכת למריבה עוד לפני שהיא הבינה מה קרה. היא הייתה בטוחה שזו פשוט התגובה הטבעית שלה לביקורת.

אבל אז, במהלך הלימודים, היא התחילה להבין שיש לה בנפש "טייס אוטומטי".

היא גילתה שההערה שלו היא רק הגירוי החיצוני,

אבל המערכת שלה – המנגנון הפנימי – היא זו שבוחרת להגיב במתקפה.

היא הבינה שזה לא שהוא "לחץ לה על כפתור", אלא שהיא בעצמה הפעילה את התגובה הזו שוב ושוב מתוך הרגל.

חנה תיארה לי את הרגע המדויק שבו היא הצליחה, בפעם הראשונה, לזהות את ה"טייס" הזה.

בעלה העיר הערה, והיא הרגישה את הדחף המוכר להשיב בחריפות.

אבל במקום לעשות את זה, היא עצרה. היא לקחה נשימה, זיהתה את הטייס האוטומטי שלה,

ואמרה לעצמה: "אה, הנה הוא שוב מופיע. אני לא חייבת ללכת איתו".

השינוי היה מדהים. במקום להתפוצץ,

היא ענתה בשלווה: "שומעת, זה קצת קשה לי כשאתה אומר את זה ככה".

היא לא הפכה להיות אדם אחר, היא פשוט הפסיקה להיות שבוי של התגובות של עצמה.

היופי בעולם הפסיכותרפיה הוא הגילוי שאנחנו לא חייבות להיות שבויות של הטייס הזה.

כשאנחנו מתחילות לזהות את הדפוסים האלו,

אנחנו מפסיקות להיות "מגיבות" לחיים, ומתחילות להיות "בוחרות".

דוגמאות לתגובות 'הטייס האוטומטי':

>>> מישהו אומר לך משפט, ולפני שהוא מסיים את הדברים, כבר יש לך תשובה מוכנה. בדרך כלל מתגוננת, צינית או מתקנת.

את מרגישה צורך "לנצח" בשיחה במקום באמת להקשיב למה שנאמר.

>>> הטייס האוטומטי אוהב להשתמש במילים כמו "תמיד" ו"אף פעם".

אם את מוצאת את עצמך אומרת "אתה תמיד שוכח…" או "זה אף פעם לא מסתדר לי…", זה סימן שהטייס השתלט על ההגה,

כי הוא כבר לא מסתכל על מה שקורה עכשיו, הוא מגיב לעבר.

>>> עוד לפני שמישהו אמר מילה, כבר החלטת מה הוא חושב עלייך.

אם את נכנסת לחדר וחושבת לעצמך "הם בטח חושבים שאני לא מספיק…"

זה הטייס שבונה תרחישים ומכניס אותך למגננה עוד לפני שהשיחה התחילה.

>>> אחד הסימנים הכי ברורים זה תגובה פיזית.

את מרגישה דפיקות לב, כיווץ בבטן או לסתות נעולות אבל את עדיין לא מבינה למה.

הטייס מזהה איום לפני שהראש בכלל הספיק לעבד את הנתונים.

>>> כשמישהו משתף אותך במשהו כואב,

ואת מוצאת את עצמך בורחת לפתרונות לוגיים, להסברים טכניים או לשינוי נושא – את לא שם.

את בורחת מהעוצמה הרגשית של הסיטואציה כי הטייס האוטומטי מפחד מקשר קרוב או מכאב.

האם יצא לך לשים לב ל"טייס" שלך השבוע?

באיזה רגע הרגשת שאת פועלת מתוך הרגל, במקום מתוך בחירה?

שתפי אותי, זה המקום הבטוח שלנו.

להתראות,

שיינדי אייזנבך

מכון שי. ביה"ס להכשרה לאבחון, ייעוץ וטיפול

02-5710188   0533130123   machonshay@gmail.com