בפוסט הקודם דיברנו על חוזה זוגי בלתי כתוב, הקיים בין השורות של כל זוג ומשפחה.
חלק גדול מהכתוב בו קשורים ב'השלכה' בלתי מודעת של דמות ההורים של בני הזוג.
השלכה היא מנגנון הגנה אישי שבו משליך האדם את הצדדים השליליים באישיותו
אל עבר העולם שמחוצה לו, ומייחס אותם לאנשים אחרים,
ובכך יכול להתעלם מראיית תכונותיו ודחפיו השליליים.
תפיסה זו של מנגנון ההשלכה, מוזכרת אצל חז"ל שאמרו "כל הפוסל – במומו פוסל",
בהקשר שמי שקורא לאחרים עבדים הוא בעצמו עבד.
לא רק דברים שליליים האדם משליך אל הזולת.
גם צדדים חיוביים, מחשבות או רגשות, מוחצנים ו'מושלכים' על הזולת,
ובכך הם נחווים על ידי האדם כדבר לגיטימי ורצוי.
אשה נוטה 'להשליך' על בעלה את דמות אביה, וגבר מחפש באשתו את דמות אמו.
הם כמובן לא מדברים על כך. מה פתאום. אפילו מצהירים שזה ממש לא כך.
אך זוהי עובדה אוניברסלית, משותפת לכלל האנושות.
יותר מכך, כאשר הבעל באמת ממלא את הציפייה בחיקוי חלקי של דמות אביה,
בכך שהוא דואג לה, או עוזר במצבים מורכבים,
או מסדר את הניירת מול הבנק כפי שאבא שלה היה עושה,
אשתו מצפה בתת ההכרה שלה שימשיך וימלא את חלקו גם בשאר הדברים שאביה עושה:
'אתה כל כך דואג לפרנסת הבית, שבטח תסכים גם לקחת את הקטנה מהגן,
באמצע העבודה' (כמו שאבא שלי עשה כשהיינו ילדים).
'אני נהנית מאד מהאווירה הנפלאה שאתה משרה בשולחן השבת,
ממש מזכיר לי את הבית שלנו, כשאבא והאחים היו מביאים ווארטים נפלאים כל כך על פרשת השבוע.
אז למה אינך מתפלל כותיקין כמו אבא שלי?
איך יתכן שאתה מאחר לפעמים לתפילה בשבת בבוקר?
אבא שלי מעולם לא איחר. תמיד היה מהעשרה ראשונים.'
גם הגבר לא טומן ידו בצלחת, וככל שאשתו מזכירה לו חלקים נרחבים יותר מאמו,
הוא מפתח עוד יותר ציפיות שהיא תהיה 'תואמת אמא' בכל.
הבעיה היא, שאף אחד מבני הזוג אינו מכיר את החוזה הנסתר שלו עצמו,
ובוודאי שלא את החוזה של בן הזוג שלו.
הם אף אינם מודעים לכך, שלעיתים קרובות החוזים מתנגשים ביניהם,
והסעיפים מובילים לפיצוץ בטוח, ביום מן הימים.
ניקח לדוגמה את רחלי, שבחוזה שלה "כתוב":
'אתה מזכיר לי את אבי באופן בו אתה דואג לי, ומבצע את קניות הבית כדי להקל עלי.
לכן אני בטוחה שתתנהג כמו אבי שתמיד הניח לי ללכת לבלות בערבים עם חברות'.
היא רק לא יודעת שבחוזה שלו כתוב: 'אני אתן לך כל מה שתרצי,
ובלבד שתישארי בבית, כמו אמא שלי'.
או אליהו ויעל. בחוזה הסמוי של אליהו יש סעיף מפורש שאומר:
'אני עצמאי. אינני צריך אישור מאיש לגבי ההתנהלות הכלכלית שלי'.
יתכן אף, שקיים שם תת סעיף קטן שאומר:
'ואני אלחם על עצמאותי הכלכלית. אצלנו בבית היה לאבא המילה האחרונה בתחום הכלכלי. כך גם יהיה אצלי'.
החוזה הסמוי של יעל, לעומת זאת מסובך מאד.
יש שם המון כללים לגבי חלוקת סמכויות כלכליות בין בני הזוג. הוצאות של ביגוד הם בסמכות האשה.
הוצאות של מזון, חשמל ומים הם בסמכות הגבר.
ואילו הוצאות חד פעמיות גדולות, תקופתיות, חייבות להיות בהסכמת שניהם.
כך היה בבית הוריה ויעל אינה רואה סיבה שלא להמשיך הסדר הגיוני זה.
החיים מתנהלים בשלווה, עד הרגע הזה שאליהו מספר ליעל שחתם היום על רכישת ביטוח חיים מקיף ויקר.
יעל אינה יודעת את נפשה.
מדוע לא התייעצת? סיפרת? שיתפת? אולי יש לי גם מה לומר על זה?
בחיים לא זוכרת שאבא שלי היה רוכש משהו בלי לשתף את אמא.
וכך מתגבהת הר של תרעומת ביניהם, כשכל אחד מהם בטוח שהוא הצודק,
והחוזה הסמוי שלו הוא הקובע. כי כך הרי נהגו הוריו, סימן שזו הדרך הצודקת והחכמה.
גם במקרה שאליהו יסביר ליעל שאמו אף פעם לא התערבה בניהול כלכלת הבית,
יעל תעמיד אותו מהר מאד במקום, ותסביר לו שהיא לא מתכוונת להיות אמא שלו. ולה יש כן מה לומר בתחום זה.
איך מכניסים מודעות לבית?
כיצד מזהים את המוקשים הללו ומפרקים אותם בלי נפגעים?
כדי שנצליח להכיר את הסעיפים המופיעים לנו בחוזה הנסתר,
עלינו להבין קודם, מדוע יש לנו סעיפים כאלו בחוזה.
לפי התיאוריה של אלפרד אדלר,
על מנת שאדם ירגיש טוב ויהיה טוב אל עצמו ואל אחרים, הוא צריך להרגיש שייך.
כל אחד זקוק להרגשה שיש לו מקום. שהוא אהוב, רצוי ונחוץ במקום כלשהו.
השייכות הזאת מתחילה קודם כל בבית. במשפחה.
הכאב הכי גדול הוא כאב ה"לא שייך, לא רצוי ולא נחוץ" במשפחה.
החוויה של 'כולם יחד ואני בצד' זר ומנוכר, היא חוויה כואבת
ההופכת בתודעת האדם ל'כולם למעלה ואני למטה'.
אדם עושה כל מה שביכולתו כדי למנוע מעצמו את הכאב הזה ולפתח תחושת שייכות למשפחה.
איך מתפתחת הרגשת השייכות במשפחה?
הרגשת שייכות מתפתחת דרך חוויות הילדות של 'ביחד'.
הישיבה המשפחתית סביב לשולחן שבת, היציאה לנופש המשפחתי,
ההליכה לבית הכנסת עם אבא, אלו חוויות הקושרות את נפש האדם לבית, להורים ולמשפחה,
ונותנים לו את הרגשת השייכות המיוחלת והקריטית להתפתחותו הבריאה.
אדם הבונה את ביתו, מנסה קודם כל להכניס לביתו את הרגשת השייכות הנפלאה הזו.
הוא מדביק את תכונות הוריו על הבן הזוג,
ומצפה, בתת המודע כפי שאמרנו, שבן הזוג ימלא את המשבצת ההורית
וייתן לו את המשך רציפות תחושת השייכות הרצויה.
ביום מן הימים הוא ודאי יגלה שאשתו היא לא אמא שלו.
וככל שהיא מזכירה לו תכונות אהובות ומוכרות,
עדיין יש בעסקת החבילה גם תכונות לא ידועות, לא מוכרות, ואולי גם לא אהובות.
והשייכות היציבה מתחילה להתערער. הוא מרגיש מאוים.
אם היא לא כמו אמא, אז מי היא? ובעיקר, מי אני? למי אני רצוי ואהוב, למי אני שייך?
וזה מעורר חרדה ואפילו כעס.
הגבר כועס על אשתו שהיא לא בדיוק כמו אמו.
האשה כועסת על בעלה שהוא לא שכפול מדויק של אביה.
ובאין מודעות לבעיה, אי אפשר לצפות שיגיעו פתרונות.
מה עושים?
שואלים שאלות המובילות למודעות.
השאלות המנחות לעבר הגילוי הן:
אלו תכונות את/ה מייחס/ת להוריך?
מה בעיניך רצוי ויפה וצריך ומוערך?
כמה חלקים מהתכונות גילית אצל בן הזוג שלך?
וכמה חלקים לא?
מה מכעיס אותך במיוחד? כי מה זה מזכיר לך?
על מה אתה חייב לוותר על מנת לחיות בשלום עם הדמות האמיתית של בן הזוג שלך?
עם הרבה שאלות ומודעות, עולים התשובות וההבנה,
ומגלים את האדם האמיתי המסתתר מאחורי הדמות הדמיונית של בן הזוג.
שיינדי אייזנבך ph.d, אבחון, ייעוץ וטיפול, פיזי-רגשי וזוגי.
אם ביצעת את כל האתגרים בהצלחה
תקבלי גישה להשתתף בחינם
במפגש זום שיגלה לך סודות
על הבנת תהליכי המחשבה של האחר.
מתעניינת בלימודי מורפולוגיה
אבחון תווי הפנים ושפת הגוף?
